אסם השקעות בע"מ נ' עילית אצל כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.במועדים הרלוונטיים לתביעה, היתה התובעת מעבידתו של דאוד עזרא (להלן:"העובד") שנפגע בתאונת דרכים ביום 1/3/02. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וזו אירעה שעה שהתובע נסע ברכב אשר היה מבוטח על ידי הנתבעות.

2.בעקבות פגיעתו, אושרה לעובד תקופת אי כושר למשך 40 ימים (מיום 2/3/02 ועד ליום 10/4/02), בגינה שלמה לו התובעת את מלוא שכרו. התובעת שהנה מעביד מורשה כמשמעות הדבר בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954, קיבלה מהמל"ל החזר דמי הפגיעה שהגיעו לעובד, בניכוי 9 ימי הזכאות הראשונה, בסך 5,698 ₪. ההפרש בין השכר ששולם על ידי התובעת לבין מה שהגיע לידה מהמל"ל, עומד לטענתה על סך 7,118 ₪ ומסתכם בסך של 10,505 ₪ כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה.

3.בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בסכום ההפרש הנ"ל. לדבריה, היא זכאית כמיטיבה לשיבוב והטבת נזקיה מאת הנתבעות, בהתאם לסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד – 1964 /או לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. יוער כי בכתב התביעה ערכה התובעת חישוב בהתבסס על השכר החודשי בכל אחד מחודשי ההיעדרות, בניכוי מס הכנסה ובתוספת תנאים סוציאליים, תוך חלוקה ל- 25 ימי עבודה והכפלת התוצאה בימי ההיעדרות. לעומת זאת, בסיכומים מטעמה ערכה התובעת חישוב חלופי גם בהתבסס על השכר הרבעוני. בנוסף, שינתה התובעת בסיכומיה את התחשיב, כך שתחת חלוקת השכר ל- 25 ימים, הוא חולק ל- 30 יום. זאת בשים לב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.8.09 בערעורים מאוחדים ע"א (מחוזי חי') 11201-01-09; ע"א (חי') 11213-01-09; ע"א (חי') 11224-01-09; ע"א (חי') 2700-03-09 אשר שינה את שנקבע ביום 21.7.2008 בערעורים מאוחדים ע"א (מחוזי חי') 4526/07, ע"א (חיפה) 4540/07, ע"א (חיפה) 4608/07, ע"א (חיפה) 4621/07, ע"א (חיפה) 4999/07. על פי החישוב בסיכומים, ההפרש בין השכר ששולם ע"י התובעת לבין מה שהגיע לידה מהמל"ל מסתכם בסך נומינלי של 5,121 ₪ (כאשר החישוב מבוסס על השכר החודשי בפועל בכל אחד מחודשי ההיעדרות) או בסך נומינאלי של 5,518 ₪ (בהתבסס על השכר הרבעוני במל"ל).

4.הנתבעות מנגד טענו כי אין מקום לחשב את השכר לפי רבעון, מקום בו גובה ההשתכרות הינו בבחינת נתון מוכח. באשר לתנאים הסוציאליים, ציינו הנתבעות כי בשכר ברוטו עליו הן התבססו נכללו כל ההפרשות למיניהן. עם זאת, הן הוסיפו כי אין להביא בחשבון תשלומים חריגים או הפרשות בגין תשלום חלקו של המעביד למל"ל שאינו נכלל בתלוש השכר, כהפסד של העובד. בחישוב שערכו הנתבעות, נלקחו אפוא בחשבון הסכומים ברוטו ששולמו לעובד (תוך הפחתת התשלומים החריגים ששולמו – משכורת י"ג, מפרעת משכורת י"ג והפרשת המעביד למל"ל), ללא משכורת 13 ודמי הבראה. לאחר הפחתת מס הכנסה, הסתכם סך כל הפסדי השכר, לדידן, ב-7,254 ₪. בשים לב לסכום ששילם המל"ל, הרי שהיתרה המגיעה לתובעת מסתכמת בסך של 1,559 ₪ בלבד. לטענתן, בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה, יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה בלבד, ללא ריבית.

באשר לשכ"ט עו"ד, זכאית התובעת, לטענתן, בדומה לעובד, ל- 13% שכ"ט בתוספת מע"מ בלבד, זאת בשים לב למגבלות שכר הטרחה הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

5.ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט ללא צורך בשמיעת ראיות ולאחר הגשת סיכומיהם בכתב.

6.למעשה אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאירוע התאונה, הכרתה כתאונת עבודה, היות התובעת מעביד מורשה, משך תקופת ההיעדרות מהעבודה (40 יום) והסכום ששולם לתובעת ע"י המל"ל. אין גם מחלוקת בדבר זכות החזרה של התובעת אל הנתבעות. המחלוקת למעשה נעוצה רק באופן חישוב הפסדה הכספי של התובעת ומרכיבי השכר השונים אותם יש לכלול בתחשיב.

7.בע"א (מחוזי חי') 11201-01-09 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רבוע כחול ישראל בע"מ, תק-מח 2009(3), 8075 (2009) (ויתר הערעורים שאוחדו עימו) נקבע כי כאשר ניתן לברר מהו השכר החודשי ששולם לעובד בפועל, הרי שהחישוב צריך להיעשות על פי השכר ששולם בפועל. יחד עם זאת, נקבע כי כאשר מתלושי השכר קשה לחשב את השכר ששולם בגין ימי ההיעדרות או שלא ניתן להציג את תלושי השכר, ניתן להיעזר בנתוני השכר שקיבל העובד בתקופה שקדמה לפגיעה היינו, בשכרו של העובד ברבעון שקדם ליום הפגיעה.באשר לאופן חישוב השכר ליום עבודה נקבע כי "כאשר חישוב ההטבה נעשה על בסיס שכר חודשי יש לחלק את השכר החודשי למספר הימים בחודש הרלוונטי (בין אם זה 30 או 31) ולאחר מכן להכפיל במספר ימי ההיעדרות". עוד נקבע כי ניתן להגיע לאותה תוצאה ע"י חילוק ב-25 ימים, ובלבד שיופחתו ימי המנוחה מימי אי הכושר, זאת על-מנת למנוע תוצאה בלתי סבירה בה יקבל המעביד יותר מאשר שילם לעובד.

עוד נקבע שם כי מענקים חד פעמיים, כגון תשלומי משכורת י"ג, יש לראות כתשלום עבור שנת העבודה כולה ועל כן ניזוק שנעדר מעבודה חלק מהשנה יזכה לפיצוי בגין החלק היחסי מהמענק בלבד.

8.בהתאם לקביעות פסק הדין דלעיל, אערוך את החישוב בהתבסס על השכר ובכלל זה התשלומים שיש בהם יסוד של קבע, כגון: הפרשות בגין קרנות פנסיה או קרנות השתלמות. בנוסף, יש לקחת בחשבון את החלק היחסי של התשלומים בגין הבראה ומשכורת 13 ששולמו לעובד באותה השנה.

מכרטיסו האישי של העובד, הכולל את ריכוז התשלומים וההפרשות שנעשו במהלך שנת 2002 (נספח ד' לכתב התביעה) ניתן ללמוד אודות השכר ששולם לו בתקופת היעדרותו מעבודה במהלך החודשים מרץ ואפריל 2002.התשלומים ששולמו לעובד בחודש מרץ 2002 הסתכמו בסך 10,134 ₪ (כפי שעולה מעמ' 2 לנספח ד' לכתב התביעה). בחודש זה שולמו שני סכומים חריגים (1,739 ₪ בגין משכורת י"ג ו- 1,050 ₪ בגין מפרעה ע"ח י"ג) אותם יש להפחית מסכום התשלומים הכולל, ותחת זאת להוסיף את הסך היחסי של דמי ההבראה ומשכורת י"ג בגין אותו חודש. הסכום היחסי לחודש עבור משכורת י"ג הנו 290 ₪, בעוד הסכום היחסי לחודש עבור דמי ההבראה עומד ע"ס 313 ₪, כעולה מנספח א' לסיכומי התובעת. איני מקבל טענת התובעת כי יש להוסיף גם את התנאים הסוציאליים של קרן ההשתלמות, שגיא פיצויים ומבטחים, שכן תשלומים אלה כבר נכללו בסכום הנ"ל (10,134 ₪).הסכום הכולל יוצא איפוא – 7,948 ₪, ובניכוי מס הכנסה בסך 1,410 ₪ לפי מדרגות המס נכון לאותו מועד, סך 6,538 ₪. זהו שווי ההטבה בחודש מרץ 2002.התשלומים ששולמו לעובד בחודש אפריל 2002, הסתכמו בסך 4,403 ₪. לסכום זה יש להוסיף גם את אותם סכומים יחסיים של דמי הבראה ומשכורת י"ג, כך שהסכום הכולל מסתכם ב- 5,006 ₪. בהתאם לנתונים שהוגשו (נספח ד' לכתב התביעה), לא נוכה מס הכנסה משכר זה. יוצא כי בחישוב יומי שכרו של העובד בחודש אפריל עומד ע"ס 166.86 ₪ (לאחר חלוקה ב- 30). העובד נעדר בחודש זה 10 ימים, ועל כן שיווי ההטבה הנו 1,668.6 ₪.שיווי ההטבה בגין 40 ימי ההיעדרות עומד איפוא על סך 8,207 ₪. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל ששולמו בסך 5,698 ₪, ועל כן זכאית התובעת לסך של 2,509 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 744.

9.אין בידי לקבל טענת הנתבעות לפיה התובעת, בדומה לעובד, כפופה למגבלות שכר הטרחה הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, זאת משום שאין מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים. (ראו בעניין זה גם: ע"א (מחוזי חי') 11201-01-09 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רבוע כחול ישראל בע"מ, תק-מח 2009(3), 8075 (2009) והערעורים הנוספים שאוחדו עימו).

10.  התוצאה היא, אפוא, כי אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת, תוך 30 יום, סך של 2,509 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.3.02 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 700 בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם אף הוא תוך 30 יום, אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב ניסן תש"ע, 06 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: